Daf 10b
אִי דִּבְלָאו אִיהוּ לָא אָזְלָא – פְּשִׁיטָא! אֶלָּא דִּבְלָאו אִיהוּ אָזְלָא – מַאי קָא עָבֵיד?
Rachi (non traduit)
פשיטא. ולמה הוה לן למיתנייה הרי הראשון לא סייע כלום דכל מה דשביק ליה מעמיא ואזיל אבל חופר בור תשעה רוב מיתתו הוא עושה אלא האחרון מקרבה:
מַתְקֵיף לָהּ רַב פָּפָּא, וְהָא אִיכָּא הָא דְּתַנְיָא: חֲמִשָּׁה שֶׁיָּשְׁבוּ עַל סַפְסָל אֶחָד וְלֹא שְׁבָרוּהוּ, וּבָא אֶחָד וְיָשַׁב עָלָיו וּשְׁבָרוֹ – הָאַחֲרוֹן חַיָּיב. וְאָמַר רַב פָּפָּא: כְּגוֹן פָּפָּא בַּר אַבָּא.
Rachi (non traduit)
כגון פפא בר אבא. שהיה בעל בשר:
Tossefoth (non traduit)
כגון פפא בר אבא. מפרש רשב''ם דנקט פפא בר אבא לפי שלסתם בני אדם הוא שאול לכל הבא מאיליו לישב עליה כי סתם ספסל עשוי לכך והוי כמתה מחמת מלאכה אבל פפא בר אבא שהוא משונה וכבד משאר בני אדם סתמא אין שאול לו ולפי' צ''ל כגון פפא בר אבא אכולהו קאי מדקאמר בסמוך דא''ל אי לאו את הוה יתבינן פורתא וקיימין משמע דאם היה נשבר היו חייבין ומיהו לפי המסקנא דמשני דבהדי דקסמך עלייהו אין צריך לפרש דחייב אלא אחרון בלבד ומתוך כך פטר ארבעה בני אדם שישבו על ספסל אחד של אלמנה ושברוהו והר''ר עזריאל חייב לשלם ור''ת מפרש דנקט פפא בר אבא משום דקאמר במסקנא דכחו כגופו דמי ודוקא פפא בר אבא שהוא אדם כבד ומתוך כבדו מונען לעמוד אבל שאר בני אדם שאין כבידין כל כך ואין סמיכתן מעכב מלעמוד אינהו נמי פשעו שלא עמדו וכולן חייבין ולפי זה צריך לומר דרב פפא עצמו בא לתרץ מה שהקשה ותו ליכא:
הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא דִּבְלָאו אִיהוּ לָא אִיתְּבַר – פְּשִׁיטָא. אֶלָּא דִּבְלָאו אִיהוּ נָמֵי אִיתְּבַר – מַאי קָעָבֵיד?
Rachi (non traduit)
פשיטא. דלא דמי לבור שהראשון גרם נזקין והרג חציו או רובו אלא משום הכי הוא דמפטר דאמר ליה אי לאו אתה הוה מתזיק ולא הוה מיית אבל אלו לא שברו כלום כל זמן שלא בא זה:
Tossefoth (non traduit)
מאי קעביד. בכולה שמעתין צ''ל מאי קעביד טפי מאחריני וישלם כל אחד חלקו ואין לומר דליפטר דתניא פרק הפרה (לקמן בבא קמא נא.) אחד החוקק בור לי' ובא אחר והשלימו לעשרים ובא אחר והשלימו לשלשים כולם חייבין אע''ג דבלאו איהו הוה מתה מיהו בזה צריך לדקדק וכי בשביל שהשליך איש עץ בתוך אש גדולה יתחייב הא לא דמי אלא לאחד שחופר בור י' ובא אחר והשלימו לי''א:
סוֹף סוֹף, מַתְנִיתָא הֵיכָא מִתָּרְצָא?
Rachi (non traduit)
מתניתא. דספסל:
היכא מיתרצא. הואיל ומותבת הכי אבל מוסר שורו ומרבה בחבילות לא מתנייתא נינהו אלא מסברא הוו מקשי להו:
לָא צְרִיכָא; דִּבְלָאו אִיהוּ הָוֵי מִיתְּבַר בִּתְרֵי שָׁעֵי, וְהַשְׁתָּא אִיתְּבַר בַּחֲדָא שָׁעָה; דְּאָמְרִי לֵיהּ: אִי לָאו אַתְּ – הָוֵי יָתְבִינַן טְפֵי פּוּרְתָּא, וְקָיְימִין.
Rachi (non traduit)
דבלאו איהו הוה מיתבר בתרי שעי. ולהכי אצטריך למיתנייה לאשמועינן דאפי' הכי חייב ומיהו בהדי ההיא דחופר בור לא מצי למיתנייה דתהוי הך כהכשר במקצת נזקו דמתני' דהאי לא מקצת נזק הוא אלא כל נזק שהראשונים לא התחילו לשברן כי היכי דחופר בור ט' הזיקתו הבל חום של ט' והבל חום של י' הרגו:
וְלֵימָא לְהוּ: אִי לָאו אַתּוּן – בְּדִידִי לָא הֲוָה מִיתְּבַר!
Rachi (non traduit)
ולימא להו אי לאו אתון בדידי. לחוד לא הוה מיתבר ואתם כשישבתי היה לכם לעמוד ומדלא עמדתם אתם כמוני שברתם וגבי משלים בור לעשרה ליכא לאקשויי הכי דמאי הוה ליה לקמא למיעבד:
לָא צְרִיכָא, דְּבַהֲדֵי דְּסָמֵיךְ בְּהוּ, תְּבַר.
Rachi (non traduit)
לא צריכא דבהדי דסמיך עלייהו. לעולם דבלאו איהו לא הוה מיתבר כלל ודקאמרת פשיטא לא צריכא דלא ישב עליו אלא עמד על רגליו ונסמך עליהם ואתא לאשמועינן דכחו כגופו דמי:
סמך בהו. נסמך עליהם ולא יכלו לעמוד לישנא אחרינא דזגא מזגא גרסינן כדאמרינן בעלמא חזי למיזגא עליה (שבת דף מח.):
פְּשִׁיטָא!
מַהוּ דְּתֵימָא, כֹּחוֹ – לָאו כְּגוּפוֹ דָּמֵי; קָא מַשְׁמַע לַן דְּכֹחוֹ כְּגוּפוֹ דָּמֵי, דְּכֹל הֵיכָא דְּגוּפוֹ תָּבַר – כֹּחוֹ נָמֵי תָּבַר.
וְתוּ לֵיכָּא? וְהָא אִיכָּא הָא דְּתַנְיָא: הִכּוּהוּ עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם בְּעֶשֶׂר מַקְלוֹת, בֵּין בְּבַת אַחַת בֵּין בָּזֶה אַחַר זֶה, וָמֵת – כּוּלָּן פְּטוּרִין. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר: בְּזֶה אַחַר זֶה – הָאַחֲרוֹן חַיָּיב, מִפְּנֵי שֶׁקֵּירַב אֶת מִיתָתוֹ!
Rachi (non traduit)
פטורין. שאין ידוע על ידי מי נהרג:
שקירב מיתתו. ופלוגתייהו דרבי יהודה בן בתירא ורבנן מפ' בסנהדרין בפרק אלו הן הנשרפין (דף עח.) ר' יהודה סבר כי יכה כל נפש אדם כתיב דמשמע כל דהו נפש ורבנן סברי כולה נפש משמע והיינו הכשרתי במקצת נזקו דומיא דחופר בור שהראשון הזיק והאחרון הרג:
Tossefoth (non traduit)
כולן פטורין. וביש לראשון כדי להמית דבשאין בו כדי להמית אפילו לרבנן אחרון חייב כדמוכח בפ' כל הנשרפין (סנהדרין דף עח.):
בִּקְטָלָא לָא קָמַיְירֵי.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: בִּפְלוּגְתָּא לָא קָמַיְירֵי. וְלָא?! וְהָא אוֹקֵימְנַן דְּלָא כְּרַבִּי! דְּלָא כְּרַבִּי – וּכְרַבָּנַן, מוֹקְמִינַן; כְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא – וְלָא כְּרַבָּנַן, לָא מוֹקְמִינַן.
Rachi (non traduit)
דלא כרבי וכרבנן מוקמינן. דהלכה כרבים:
חַבְתִּי בְּתַשְׁלוּמֵי נִזְקוֹ. ''חַבְתִּי בְּנִזְקוֹ'' לָא קָתָנֵי, אֶלָּא ''בְּתַשְׁלוּמֵי נִזְקוֹ'',
Rachi (non traduit)
בנזקו לא קתני. דליהוי משמע שישלם שור גמור חי והוא יטול את הנבילה:
אלא בתשלומי נזקו. דמשמע השלמה שיטול ניזק את הנבילה וזה משלים לו מה שפחתתו מיתה:
תְּנֵינָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: תַּשְׁלוּמֵי נֶזֶק – מְלַמֵּד שֶׁהַבְּעָלִים מִטַּפְּלִין בַּנְּבֵילָה.
Rachi (non traduit)
תשלומי נזקו מלמד כו'. לשון השלמה משלים לו לניזק:
הבעלים מטפלין בנבילה. כלומר נוטלין את הנבילה:
מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי אַמֵּי, דְּאָמַר קְרָא: ''מַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה, יְשַׁלְּמֶנָּה'' – אַל תִּקְרֵי ''יְשַׁלְּמֶנָּה'', אֶלָּא ''יַשְׁלִימֶנָּה''.
Rachi (non traduit)
ישלימנה. משמע שישלם המותר:
Tossefoth (non traduit)
ישלימנה. בעל הבור ישלם אין לדרוש ישלם ישלים אבל ישלמנה משמע שהבהמה עצמה ישלם וזה אי אפשר שכבר מתה לפיכך יש לדרוש ישלימנה:
רַב כָּהֲנָא אָמַר, מֵהָכָא: ''אִם טָרֹף יִטָּרֵף יְבִאֵהוּ עֵד, הַטְּרֵפָה לֹא יְשַׁלֵּם'' – ''עַד טְרֵפָה יְשַׁלֵּם'', טְרֵפָה עַצְמָהּ לֹא יְשַׁלֵּם.
Rachi (non traduit)
יביאהו עד. דריש השתא הכי אם טרוף יטרף השור בפשיעתו של שומר שכר דהאי קרא בשומר שכר כתיב כדאמרינן בהשואל (ב''מ דף צד:) פרשה שנייה נאמרה בשומר שכר יביאהו עד הטרפה ישלם כל ההיזק עד דמי הטרפה אבל דמי הטריפה עצמה לא ישלם דניזק מטפל וטורח בנבילה למוכרה:
Tossefoth (non traduit)
לא ישלם. אע''ג דקרא בשומר שכר כתיב דפטור מאונסין מ''מ מדכתיב עד הטרפה לא ישלם יש ללמוד דהיכא דישלם לא ישלם כלום בשביל הטרפה עצמה:
חִזְקִיָּה אָמַר, מֵהָכָא: ''וְהַמֵּת יִהְיֶה לוֹ'' – לַנִּיזָּק.
Rachi (non traduit)
לניזק. שיטלנו בדמים ועליו ישלים המזיק:
וְכֵן תָּנָא דְּבֵי חִזְקִיָּה: ''וְהַמֵּת יִהְיֶה לוֹ'' – לַנִּיזָּק. אַתָּה אוֹמֵר לַנִּיזָּק, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לַמַּזִּיק? אָמַרְתָּ: לֹא כָּךְ הָיָה.
מַאי ''לֹא כָּךְ הָיָה''?
אָמַר אַבָּיֵי: אִי סָלְקָא דַעְתָּךְ נְבֵילָה דְּמַזִּיק הָוְיָא, לִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא ''שׁוֹר תַּחַת הַשּׁוֹר'', וְלִישְׁתּוֹק; ''וְהַמֵּת יִהְיֶה לוֹ'' לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ – לַנִּיזָּק.
Rachi (non traduit)
אי ס''ד נבילה דמזיק. והאי המת יהיה לו למזיק קאמר:
ולשתוק. קרא מיניה דלא אצטריך להכי דפשיטא לן כיון דשלם שור תחת השור נבילה שלו היא:
וּצְרִיכָא; דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ''מַכֵּה בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה'' – מִשּׁוּם דְּלָא שְׁכִיחָא; אֲבָל טְרֵפָה, דִּשְׁכִיחָא – אֵימָא לָא; צְרִיכָא.
Rachi (non traduit)
מכה בהמה לא שכיחא. שיהא אדם מזיק בהמה של חבירו לפיכך לא החמיר עליו הכתוב לטרוח במכירת הנבילה:
וְאִי אַשְׁמוֹעִינַן טְרֵפָה – מִשּׁוּם דְּמִמֵּילָא; אֲבָל מַכֵּה בְּהֵמָה, דִּבְיָדַיִם – אֵימָא לָא.
Rachi (non traduit)
טריפה דממילא. שהזאב טרפה והשומר לא נתכוון אמטו להכי חס רחמנא עליה דלא למיטרח בנבילה:
דבידים. קא מזיק אימא על המזיק לטרוח בנבילה ומשלם הדמים קמ''ל:
וְאִי אַשְׁמוֹעִינַן הָנֵי תַּרְתֵּי – הָא מִשּׁוּם דְּלָא שְׁכִיחָא, וְהָא מִשּׁוּם דְּמִמֵּילָא; אֲבָל ''וְהַמֵּת יִהְיֶה לוֹ'' – דִּשְׁכִיחָא וּבְיָדַיִם, אֵימָא לָא.
Rachi (non traduit)
והמת יהיה לו. משתעי בשור נגח דשכיח ובידים הוא ממש (שהשור) שהוא (ממונו של מזיק) נתכוין להזיק:
Tossefoth (non traduit)
הא משום דממילא כו'. כלומר מחד מינייהו לא אתיא אבל מתרוייהו אתיא במה הצד ולא חש להאריך ולדקדק בזה:
וְאִי אַשְׁמוֹעִינַן ''הַמֵּת יִהְיֶה לוֹ'' – מִשּׁוּם דְּמָמוֹנָא קָא מַזֵּיק; אֲבָל הָכָא, דִּבְגוּפָא מַזֵּיק – אֵימָא לָא, צְרִיכָא.
Rachi (non traduit)
שומר שכר. שפשע ונטרפה על ידי זאב כנזקי גופו חשיב ליה שהרי היה עליו לשומרה:
אֲמַר לֵיהּ רַב כָּהֲנָא לְרַב: אֶלָּא טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא ''וְהַמֵּת יִהְיֶה לוֹ'', הָא לָאו הָכִי הֲוָה אָמֵינָא: נְבֵילָה – דְּמַזִּיק הָוְיָא?
הַשְׁתָּא אִי אִית לֵיהּ לְדִידֵיהּ כַּמָּה טְרֵיפוֹת – יָהֵיב לֵיהּ, דְּאָמַר מָר: ''יָשִׁיב'' – לְרַבּוֹת שָׁוֶה כֶּסֶף, וַאֲפִילּוּ סוּבִּין; דִּידֵיהּ מִבַּעְיָא?!
Rachi (non traduit)
השתא אי הוו ליה טריפות. למזיק כשיעור כל דמי נזקו הוה יהיב ליה בעל כרחיה דניזק דאמר מר ישיב לרבות כו' דידיה מיבעיא:
לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לִפְחַת נְבֵילָה.
Rachi (non traduit)
לא נצרכא. הא דכתב קרא דניזק מטפל בנבילה:
אלא לפחת נבילה. דהכי אמר רחמנא דמשעת מיתה קאי ברשותיה דניזק ואם הסריח ופחתה דמים משעת מיתה ועד שעת העמדה בדין פסידא דניזק הוא ומשלם ליה מזיק מה שהנזק הוי יתר על הדמים שהיתה נבילה שוה בשעת מיתה:
Tossefoth (non traduit)
לא נצרכא אלא לפחת נבילה. אע''ג דבפ' המניח (לקמן בבא קמא לד.) אמרינן כיחשה כשעת העמדה בדין משום דקרנא דתורא קבירא בי' התם משום דלא מתה ויש לו להמתין עד שתתרפא אבל הכא מיד היה לו למוכרה:
לֵימָא פְּחַת נְבֵילָה תַּנָּאֵי הִיא? דְּתַנְיָא: ''אִם טָרֹף יִטָּרֵף יְבִיאֵהוּ עֵד'' –
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source